לארי קיובן והמאמר שלו
"שוב ושוב חוזרת הרפורמה" הוא מאמרו של לארי קיובן, מאמר מרתק המסביר את התהליכים המתרחשים במערכות החינוך, את השינויים והתמורות החלות בהם, המכונות "רפורמות".
במאמר הוא מדגים באמצעות מספר תמורות היסטוריות שחלפו כעבור זמן, את הרפורמות המדוברות, וכן הוא מציג את הגורמים לדעתו לשינויים וכן מה הייתה ניתן לעשות אחרת.
התמורה הראשונה שחלה הייתה בגישה העתיקה בה המורה עמד במרכז מערכת החינוך, גישה שהייתה רלוונטית עד לפני 150 שנה. וכיצד התמורה המעודכנת יותר של הסתכלות על "הילד שלם", כאשר בעקבות גישה זאת על מערכת החינוך להיות מחוברת לעולם המציאותי יותר של הילד.
על פי התמורה האחרונה אותה הצגנו על בית הספר להיות זה שיוביל את התלמיד למידות, אופי והשקפה ראויה, השקפה ליברלית בהתאם לתלמיד, וכן דאגה לעתידו של התלמיד לתעסוקה מקצועית בעתיד על פי כישרונו.
אחת הגישות היותר חריפות ניתן לומר שהוא מציג היא השיטה הפרוגרסיבית, אותם קבוצת אנשים המאמינים כי בית הספר חייב להתייחס לאישיות הסובייקטיבית של כל תלמיד ותלמיד, ולהתאים לכל אחד תוכנית לימודים בהתאם לצרכים האישיים שלו, הכישרונות שלו והרקע ממנו הוא בא.
מאמר זה ממשיך להרחיב את הנושא של הרפורמות התמורות שממשיכות להתחולל בה, וכן להסביר מדוע הן ממשיכות להתרחש ולא עוצרות באמת עם תועלת מוכחת.
אחד הדברים הבולטים ביותר לדעתי באבולוציה של הרפורמות הוא העובדה שאותם רפורמות מתחוללות לא אצל המורים עצמם אלא איי שם במרומי מקבלי ההחלטות. כשבשורה התחתונה, האנשים המשפיעים ביותר הם המורים עצמם. אם שמעתם על תלמיד שחייו השתנו בגלל מורה מיוחד, סביר להניח שאתם לא לבד, כולם מכירים את זה שמורה אחד מצליח להרים כיתה שלמה של מופרעים עם בעיות התנהגות, אל אף אחד לא שמע על רפורמה שהשפיעה ולא בקצת על החינוך,התרבות או האישיות של מישהו. למה? כי המורה הוא המחנך, איש הקצה ולא שר החינוך היושב במרום מגדל השן, על קצה קצהו העליון ואינו מבין דבר או חש דבר מן ההלך האמיתי של מה שמתחולל באמת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה