סיכום בלוג הערכה מסכמת

אני חייב להתוודות  לא ידעתי בתחילת הדרך  מה צריך לעשות על מה לכתוב בדיוק ? ההתחלה הייתה קשה בשבילי  ,אבל אם מתחילים אז יכולים להמשיך , ואז  הגיעה עזרתה ותמיכתה של ראש החוג תקשוב ולמידה ד"ר גילה קורץ במה להתחיל .

אחרי ההכוונה שקיבלתי התחלתי לכתוב פוסטים על הנושאים שאנו לומדים במכללה או קשורים להם  והתחלתי  לחזק את הנכתב בבלוג  במה שמתפרסם מחוץ לכיתה במקומות אחרים כמו  רשת  האינטרנט .

בחיפוש ברשת האינטרנט על אותו נושאים של הפוסטים  שאני כותב  הצטבר לי  עוד  ידע חדש על  הנושא , ואני נזכר כרגע בשיעורים הראשונים שהיו לנו עם חלק מהמרצים  במכללה על מטרות התקשוב ואני זוכר היטב חלק ממטרות אלה שהיה " למידת עמיתים" , ו"ידע אישי שמתרחב"  ועוד וכתיבת הבלוג לדעתי כוללת חלק  מהמטרות הללו  ....

בבלוג שלי כתבתי כמה פוסטים מעניינים בנושאים של טכנולוגיה המתפרסמים באמצעי התקשורת

מדי יום ומכאן למדתי איך אפשר לעלות נושאים חשובים כאלה ולהביע דעה , אופן שימוש ,...

נושא הבלוג העלה לי רעיון שבקרוב אתחיל ליישם אותו והוא לבנות בלוג בשפה הערבית שישרת

אותי בעבודתי כמורה בית ספר ולהפנות את תלמידיי אילו בכל נושא שאצטרך ובנוסף להציע

למורים אחרים ולעזור להם לבנות בלוג שישרת אותם.

קיבלתי תגובות למייל שלי מעמיתי ללימודים וגם לא אשכח את ההערכה של ד"ר גילה קורץ בסוף

 כל סמסטר אשר הייתה הכוונה מאוד חשובה בהערות שלה לבלוג שלי ובהזדמנות זו אני מודה לה הרבה על ההדרכות וההערכות שלה לבלוג.

בסוף לא נותר חוץ  מלאחל הצלחה לכל עמיתי ללמודים במגמה שלנו .

שוב ושוב חוזרת הרפורמה

לארי קיובן והמאמר שלו

"שוב ושוב חוזרת הרפורמה" הוא מאמרו של לארי קיובן, מאמר מרתק המסביר את התהליכים המתרחשים במערכות החינוך, את השינויים והתמורות החלות בהם, המכונות "רפורמות".

במאמר הוא מדגים באמצעות מספר תמורות היסטוריות שחלפו כעבור זמן, את הרפורמות המדוברות, וכן הוא מציג את הגורמים לדעתו לשינויים וכן מה הייתה ניתן לעשות אחרת.

התמורה הראשונה שחלה הייתה בגישה העתיקה בה המורה עמד במרכז מערכת החינוך, גישה שהייתה רלוונטית עד לפני 150 שנה. וכיצד התמורה המעודכנת יותר של הסתכלות על "הילד שלם", כאשר בעקבות גישה זאת על מערכת החינוך להיות מחוברת לעולם המציאותי יותר של הילד.

על פי התמורה האחרונה אותה הצגנו על בית הספר להיות זה שיוביל את התלמיד למידות, אופי והשקפה ראויה, השקפה ליברלית בהתאם לתלמיד, וכן דאגה לעתידו של התלמיד לתעסוקה מקצועית בעתיד על פי כישרונו.

אחת הגישות היותר חריפות ניתן לומר שהוא מציג היא השיטה הפרוגרסיבית, אותם קבוצת אנשים המאמינים כי בית הספר חייב להתייחס לאישיות הסובייקטיבית של כל תלמיד ותלמיד, ולהתאים לכל אחד תוכנית לימודים בהתאם לצרכים האישיים שלו, הכישרונות שלו והרקע ממנו הוא בא.

מאמר זה ממשיך להרחיב את הנושא של הרפורמות התמורות שממשיכות להתחולל בה, וכן להסביר מדוע הן ממשיכות להתרחש ולא עוצרות באמת עם תועלת מוכחת.

אחד הדברים הבולטים ביותר לדעתי באבולוציה של הרפורמות הוא העובדה שאותם רפורמות מתחוללות לא אצל המורים עצמם אלא איי שם במרומי מקבלי ההחלטות. כשבשורה התחתונה, האנשים המשפיעים ביותר הם המורים עצמם. אם שמעתם על תלמיד שחייו השתנו בגלל מורה מיוחד, סביר להניח שאתם לא לבד, כולם מכירים את זה שמורה אחד מצליח להרים כיתה שלמה של מופרעים עם בעיות התנהגות, אל אף אחד לא שמע על רפורמה שהשפיעה ולא בקצת על החינוך,התרבות או האישיות של מישהו. למה? כי המורה הוא המחנך, איש הקצה ולא שר החינוך היושב במרום מגדל השן, על קצה קצהו העליון ואינו מבין דבר או חש דבר מן ההלך האמיתי של מה שמתחולל באמת. 

כמה רעיונות לשינויים חינוכיים אפשר ליישם בשישים שנות מדינה !!!

סוגיות במדיניות החינוך הינו קורס (פרופ' עמי וולנסקי) שהעלה את השאלות אודות הרפורמות, השינויים והתמורות שחלו במערכת החינוך ושצריכים להשתנות ולהיטמע בעתיד לשיפור מערכת החינוך בישראל. אחד המצבים האבסורדים ביותר שראינו בקורס הוא השינויים הבלתי נגרמים במערכת החינוך. עד כי נדמה כי כל מי שדרכה רגלו במערכת החינוך כשר חינוך רצה להטביע את חותמו עם "שדרוג",שינוי של כל המערכת החינוכית בישראל עד כי לדורי דורות יזכרו את שמו של שר החינוך המהולל שפעל רבות ובזכותו כל הצלחת ילדינו. בפועל מסתבר שכמתחילים משהו ולא גומרים איתו, לא משנה כבר מה הפעולה אותה רצו לעשות היא בין כה וכה לא תועיל.

מקרה מביך הוא המקרה של וועדת דוברת, יושבים אנשים, מקדישים מזמנם, אנו כאזרחים מקדישים מכספינו על מנת לממן את הפעילות שלהם, ובסוף מה? יש החלטות מצוינות אבל אף אחד לא רוצה ליישם.

לדעתי, אחד מהבעיות הגדולות ביותר הוא שמערכת החינוך כמו גם מערכת הבריאות שייכת לפוליטיקה בישראל. מדוע באוניברסיטה חייב להיות דיקן, פרופ' איש שכל כולו לימודים והשכלה ואילו בפיקוד על מערכת חינוכית שלמה יושב פוליטיקאי, מישהו שקיבל תיק לנהל, כי ראש הממשלה שנבחר החליט שזה הצעד הנכון.

למעשה ניתן לראות את דברי בצורה מוחשית בכלכלת ישראל כיום. בפעם הראשונה שר האוצר הוא דוקטור לכלכלה, איש שמבין בכלכלה בצורה יסודית, מומחה, הכלכלה צומחת ופורחת בצורה בלתי ניתנת לערור, עד כי מדינות רבות בעולם ואף חברות האשראי מביעות הערכה רבה להצלחה הכלכלית.

מדוע לא נלמד מכך לקח? למה שלא נראה שיש לתת לאנשי חינוך אמיתיים להנהיג את מערכת החינוך, ולא לתת למישהו אחד להתחלף כל  שנתיים עד ארבע שנים? אי אפשר להנהיג חינוך לפי תכתיבי העיתון או לפי הרצון להראות שעשינו, יש להעביר את הנהגת החינוך לידיים מקצועיות, שיקבעו תוכנית מסודרת, ידרשו תקציב מהממשלה, ויישמו מההתחלה ועד הסוף את התוכנית האופטימאלית, צמצום מספר התלמידים בכיתה, משיכת אנשים עם יכולת חינוכית גבוהה מעיסוקים אחרים כמו היי טק, רפואה ותחומים אחרים ללימוד בבתי ספר תוך תגמול מתאים. עם יום לימודים ארוך אך עשיר מאוד בתוכן יצירתי ומותאם אישית בעיקר בשעות האחרונות של יום הלימודים הארוך.

כך לא יהיו יותר רפורמות מגוחכות ולא מיושמות או מיושמות חלקית בכל כמה שנתיים שלוש, אלא שיטה ברורה ופשוטה, שעשייתה היא מחויבת המציאות.

פרופ' עמי וולנסקי

                                                           

לימודים דיגיטליים ומשעשעים מסייעים ללמידה טובה יותר....

הצלחה בלימודים מחייבת התמדה, ריכוז, חשיבה ורצינות. כך לפחות חשבו עד לפני עידן האינטרנטי.

בעבר על מנת ללמוד חומר לימודי כלשהו היה על התלמיד לשבת מול ספרים עבי קרס עם אותיות שחורות קטנות על רקע שכמעט ואיננו לבן מרוב המלל ולזכור כמויות אדירות של חומר לימוד, מעבר לזה היה עליהם לפתור מאגרי שאלות רבים, שהייתה מלוות בדרך כלל בחזרה רבה על החומר הלימודי, כל הזמן באותה השיטה. בשיטה זאת מי שלא ניחן בכושר ריכוז, רצון להתמיד ולהשקיע היה נושר בשלב כלשהו בדרך מרמת ההשקעה הנצרכת ובכך היה נוחל כישלון, ירידה משמעותית ביכולת האמיתית שלו בתוצאות המבחן על חומר הלימוד.

כשלמדנו על משחקים והאינטרנט והשילוב הנהדר של שניהם כדרך נפלאה ללימוד החומר חשבתי בתחילה כי שיטה זאת מחדשת ומרעננת את הלומדים, עם זאת הייתה לי מין התנגדות פנימית, הייתכן כי חומרי הלימוד שלנו יוכלו להילמד על ידי משחקים ואנימציות?

לאחר חשיבה רבה, עיון בשיטה החדשה ובשיטה הישנה, הגעתי למסקנה פשוטה, תפקיד הלימודים הדיגיטליים הוא להשלים בצורה משעשעת את הלימודים בשיטה הישנה. לדוגמא, אם ניקח את המשחק "מי רוצה להיות מיליונר" שעשועון בו יש לענות על שאלות מתוך  4 תשובות אמריקאיות, אמנם לא באמת אפשר ללמוד ככה חומר למבחן, אך מי שלמד את החומר פעם אחת, והוא מעוניין לשבת ולבדוק את הידיעות שלו, לראות מה הוא זוכר ומה לא, לראות על איזה נושא ספציפי הוא צריך לחזור, וכן לשים לב לנקודות ספציפיות, משחק זה עשוי להיות מצוין, הן לתלמידים מצטיינים והן לתלמידים שמהר מאוד רצים ללימוד דרך השעשועון ומתעכבים מעט מאוד בשלב הלמידה הרגיל.

האינטרנט פותח למעשה למורה ולתלמיד אינסוף של אפשרויות ללימוד חומר והעברתם מסרים, חשוב להדגיש כי שיטות אלו לא פותחו רק עבור תלמידים שלא מסוגלים ללמוד בצורה הישנה, אלא גם עבור תלמידים מתמידים בעלי כוח שקידה רב עבור השיטה המסורתית אך לימוד באמצעות חוויה ישפר עוד יותר את רמת הידע והבקיאות שלהם בחומר הלימוד.

                                                              

להיות בפייסבוק או לא להיות !

לפעמים נדמה כי אף אחד לא באמת שואל אותנו כיצד אנו רוצים לראות את החיים שלנו בעוד מספר שנים, מה אנחנו רוצים שייקרה ובאיזה תרבות אנחנו רוצים לחיות. למעשה, זה לא נדמה, זה באמת המצב. אנו חיים בעולם בו יש נהגים הדוהרים עם הרכב של הטכנולוגיה והתרבות כל כך מהר עד כי אף אחד לא מספיק להסתכל מהחלון ולראות להיכן נוסעים, ובטח שלא לעשות עצירה קטנה בדרך בכדי לראות ולחוש את המקומות אליהם נסענו.

                                                                              

הדוגמא המובילה ביותר היא הפייסבוק, הטכנולוגיה הזאת התפרצה אלינו ובפרט לישראל(המובילה בעולם בגלישה בפייסבוק!!!!!) מבלי לשאול אותנו יותר מידי, מספר האנשים שהתלהבו מהרעיון בתחילת הדרך הלך וצמח במהירות של מחלת שפעת החזירים במזרח. כל אחד שרק נגע באתר הזה לרגע, הדביק אחריו את כל הסובבים אותו, נשים, זקנים וטף, כולם שם. אין אפשרות להתחמק מהעניין, והכי גרוע, גם אם אתה מיחידיי הסגולה שלא רוצים עקרונית לפתוח דף פייסבוק, אתה שם אם תרצה ואם לא. בכל אירוע שהחברים שלך מצלמים, בכל חתונה ובכל יום הולדת, כל תמונה בה אתה נוכח סיכוי סביר שכבר כל העולם יראה אותה, כך שלפחות עדיף שתצטרף , אולי תוכל להגן על שמך הטוב, או לפחות לראות אותה כמו כולם...

כמורה אתה נתקל בלבטים רבים, בנוגע לאינטרנט, אתה יודע שכניסתך לרשת חברתית עשויה לגרום לתופעות לוואי בלתי רצוניות, אתה עלול למצוא את התלמידים שלך מביטים בהפסקה על תמונות שלך ממסיבת תחפושות מביכה שהם ראו בדרך עקיפין דרך החבר של קרוב  משפחה שלך שבמקרה הוא חבר לעבודה של אבא של אחד הילדים.

באינטרנט יש סכנה של חוק שימור האנרגיה, האנרגיה לא מתנדפת, היא נשמרת. כל פעולה שתעשה במדיה תוביל לפעולה אחרת פחות רצויה. לכן חשוב מאוד למורה לשמור גם באינטרנט על דרכי התנהלות מסוימת, למרות שגם עם התנהגות שכזאת חלק ניכר מהמידע שמופץ עליך באינטרנט כלל אינו תלוי באדם עצמו. לכן, יש לחשוב הרבה ולתכנן לפני שמשתתפים במהלך הכפוי של הצטרפות למדיה האינטרנטית, לפחות לרשתות החברתיות.

facebook

על משחקים, סיפוק והנאה

במהלך הקורס על משחקים למדנו ניתוחים שונים לפעולות המוגדרות כמשחקים. ניתוחים אלו אף הגיעו לכדי הגדרתם ב- 8 פרמטרים שחייבים להתקיים.

מעניין ללמוד כיצד ניתן לנתח לעומק ובעיון פעולה שתכליתה הנאה וסיפוק. נדמה לי לעיתים כיצד חקירה אודות משחק עשויה להוציא את הייסוד של המשחק הלוא הוא החופש, השעשוע וההנאה כתוצאה מהחוויה בפעולת המשחק. עוררה בי השתאות ההתייחסות כבידת המשקל להגדרת המשחקים. אולי, למרות חווייתנו מהילדות משחקים זה עניין רציני אחרי הכל...

אחרי שלמדנו את כל השיטות השונות, הטוענות לאקסטזה, מטרה לא מודעת, מבנה מדויק של פעולה הקרויה כך, הגעתי למסקנה אישית כי שהמכנה המשותף של כל ההגדרות הוא הנאה וסיפוק. אמנם הנאה וסיפוק אינם תנאי מספיק על מנת שפעולה תיקרא משחק, שכן יש עוד מספר דרכים לגרום להנאה וסיפוק, אך ללא ספק הנאה וסיפוק הם תנאי בסיסי ביותר לפעולות הקרויות משחק. לכן כאשר רואים לדוגמא מקרים בהם קבוצת נערים "משחקים" ואחד הנערים לא חש הנאה וסיפוק, יש להבהיר למשתתפים בהתעללות שלא מדובר כאן במשחק. לדעתי, ככל שאני חושב על זה יותר, ייתכן ויש טעם להסביר כבר מגיל צעיר מהו משחק. כך כאשר מישהו נתקל בפעילות שאינה מסבה לו הנאה וסיפוק ידלקו לו נורות אדומות מפני השתתפות במעשה שייתכן מאוד שהוא ההיפך הגמור מההגדרה של משחק.

עניין נוסף הוא שמתי לב להגדרה של משחק הוא עניין התועלת, פעולה מהנאה ומספקת שאין בה תועלת לעתיד אלא מתמקדת בהווה בלבד יכולה לענות לקריטריון של משחק, פעולות המביאות תועלת לעתיד והן מהנות ומספקות יש הרבה, רוב הפעולות האלה יקראו אימון. במשחק הפעולה שמתבצעת צריכה להיות ללא תועלת עתיד, פעולה הגורמת לאושר באותם רגעים של הפעולה ולאחר מכן אך כתוצאה מתהליך ביצוע הפעולה ולא בזכות ההשלכות של אותה הפעולה או התוצאות שלה.

נושא נוסף שעולה לי בראש הוא  האם תחרות היא משחק. על פי המחשבה הראשונה שלי תחרות ספורט היא איננה עונה לקריטריון של משחק, שכן ישנם תכליות רבות לפעולות אלו, והרבה מאוד פעמים הם כלל לא גורמות להנאה או סיפוק אלא לתסכול. משחק צריך להיות פעולה, שלא משנה מה קורה בסוף הפעולה, החיוך וההנאה יישארו לתמיד.

חינוך זה לא אילוף

אחד מהדברים התמוהים ביותר במערכת החינוך כיום הוא האופן שבו מתנהלים האחראים על מערכת החינוך. התנהלותם אינה נראית כמישהו שנתן את הדעת לפעולות שעמד לעשות אלא כעושה על מנת לעשות, פועל על מנת לפעול, אחר כך מתפלאים שהוראה זה "עבודת פרך" לעבוד קשה ללא כל תועלת אמיתית שיוצאת מזה זאת ההגדרה המדויקת של  עבודת פרך.

לא ניתן להסתכל על מערכת החינוך בישראל כגוף אחד, כאישיות אחת, שהמטרה שלנו היא ללמד אותו, לחנך אותו. "ישראל" זה לא שם של ילד אחד, של איש אחד, זהו מכלול של עשרות גופים, קהילות, עדות, דתות, מעמדות. כיצד ניתן להגדיר לכולם תוכנית אחת? כיצד ניתן לנסות ולחנך את כולם באותו האופן?

לדעתי אחד הדברים התמוהים למשל הוא הנושא של לימודי "ליבה", יושבים חבורת אנשים ומחליטים בשביל כל זרמי האוכלוסייה, כל העדות וכל הדתות על רבידיהם והפלגותיהם מה הליבה, מה צריך לדעת. מהיכן יודעים אותם אנשים שחומר זה דווקא ולא אחר? הרי כל ההחלטה הזאת היא פילוסופית תיאולוגית מיסודה. וכל אותם מקבלי החלטות הם בדרך כלל מאותה אסכולה, מאותו המעמד בדיוק, הכיצד יוכלו אלה להחליט עבור כ-ו-ל-ם מה נכון ומה לא?

חינוך זה לא אילוף, חינוך פירושו התחלה, ביסוס ההתחלה על מנת שתהיה צמיחה לעתיד, צמיחה ראויה, כמו שכתוב "חנוך לנער על פי דרכו, גם כי יזקן לא יסור ממנה(משלי)" לכן לא מובן לי הרעיון כיצד ניתן למחוק את כל התרבות, היסודות, הגנטיקה, המשקעים והאופי המיוחד איתו מגיע כל ילד, ולנסות ולהתוות לכולם את אותו הידע, אותם המקצעות לימוד ובאותה רמת ושיטת הלימוד.

כך אם ירצו בהנהלת מערכת החינוך יוכלו ללמד דור שיודע לזכור, יודע לזכור את החומר ולכתוב אותו במבחן, לא דור שיודע ללמוד לבד, שמתחבר ללימודים, שמסוגל לחשוב, דור מחונך. לא, בשיטה זאת יהיו הרבה תלמידים במקרה הטוב מאולפים לזמן קצר, אבל מחונכים ממש לא.

אם המורים היו יודעים לרדת לשורשו של כל תלמיד, ולעזור לו לצמוח על פי האישיות שלו, להתאים לו שיטת לימוד, מקצועות לימוד שימנפו אותו וישפרו אותו אז היו משיגים דור משכיל, דור שאוהב את זקניו, ובוטח בהם.