אין ספק, הטכנולוגיה שלנו פורצת גבולות. המצב בו אנו נמצאים היום לא היה מצב אותו דמיינו לפני כמה שנים בודדות. והתלמידים? הם נהנים מהעניין, טוב להם, הם מרגישים שהם שולטים על הטכנולוגיה יותר טוב מהמבוגרים וזה מחמיא להם. מחמיא להם אבל כמובן גם קצת מסוכן להם. יש מה לעשות, חייבים לרתום את הטכנולוגיה כאמצעי לחינוך.
כיתת טאבלטים?
האם זה מה שיפתור את בעיה הלימודים כיום? האם כיתה שלמה של מחשבי נגיעה יסייעו לתלמידים לשפר את רמת הלימודים שלהם ואת התוצאות במבחנים? אני בספק. התלמידים אמנם אוהבים את מכשירי הטכנולוגיה, אך אין זה אומר שבגלל אהבתם למכשיר הם יישבו שעות ללמוד את חומר הלימודים. אולי בזמן הלימודים הם ייהנו יותר, אך ספק גדול אם זה עצמו לא יסיח את דעתם מן העיקר.
אם כן, מה הפתרון? כיצד אפשר בסופו של דבר להפוך את ההתחדשות הזאת בדורנו למנגנון שעובד לטובת החינוך?
מעתה אפשר להירגע, מכיוון שעולם הידע פתוח לרווחה באינטרנט וכולם יכולים לדעת הכל מבלי לשבת ולזכור נתונים שעות רבות או לעיין במשך שעה ארוכה באנציקלופדיות שונות אין צורך להקדיש זמן רב כל כך לתחום הזה. בזכות הטכנולוגיה המפותחת אפשר להניח לתלמידים לא לזכור את שירת דבורה, ולא את שירת חנה, במידה והם ירצו לדעת אותה הם יוכלו להיכנס לגוגל ולחפש אותה. מה כן? כן אפשר לחלוטין להשתמש בזמן שהתפנה, לטובת למידת השיר לעומק, הבנת המשמעויות שלו ברובד היותר פנימי כהשלכה על המציאות הישראלית באותם הזמנים, השלכה של שירים אלו על העתיד ועוד...
אך וכאן מגיע ה"אך" הגדול, אני לא מאמין שמעתה צריך להתמקד רק בלימוד חשיבה וניתוח בלבד. במידה ולכל אחד לא יהיה ידע מינימאלי, הוא לא יוכל להבין ולנתח נתונים שהוא קורא בצורה מקצועית ועמוקה מספיק, ולכן כן יש לתת את הדעת למושגי ייסוד, זכירה אירועים היסטוריים חשובים, אמרות משמעותיות וחשובות, ולאחר מכן כשהכלים הבסיסיים פתוחים ניתן לגשת ולנצל את המדיה האינטרנטית ואת האינסטרמנטים לטובת למידה מעמיקה וטובה יותר.