על משחקים, סיפוק והנאה

במהלך הקורס על משחקים למדנו ניתוחים שונים לפעולות המוגדרות כמשחקים. ניתוחים אלו אף הגיעו לכדי הגדרתם ב- 8 פרמטרים שחייבים להתקיים.

מעניין ללמוד כיצד ניתן לנתח לעומק ובעיון פעולה שתכליתה הנאה וסיפוק. נדמה לי לעיתים כיצד חקירה אודות משחק עשויה להוציא את הייסוד של המשחק הלוא הוא החופש, השעשוע וההנאה כתוצאה מהחוויה בפעולת המשחק. עוררה בי השתאות ההתייחסות כבידת המשקל להגדרת המשחקים. אולי, למרות חווייתנו מהילדות משחקים זה עניין רציני אחרי הכל...

אחרי שלמדנו את כל השיטות השונות, הטוענות לאקסטזה, מטרה לא מודעת, מבנה מדויק של פעולה הקרויה כך, הגעתי למסקנה אישית כי שהמכנה המשותף של כל ההגדרות הוא הנאה וסיפוק. אמנם הנאה וסיפוק אינם תנאי מספיק על מנת שפעולה תיקרא משחק, שכן יש עוד מספר דרכים לגרום להנאה וסיפוק, אך ללא ספק הנאה וסיפוק הם תנאי בסיסי ביותר לפעולות הקרויות משחק. לכן כאשר רואים לדוגמא מקרים בהם קבוצת נערים "משחקים" ואחד הנערים לא חש הנאה וסיפוק, יש להבהיר למשתתפים בהתעללות שלא מדובר כאן במשחק. לדעתי, ככל שאני חושב על זה יותר, ייתכן ויש טעם להסביר כבר מגיל צעיר מהו משחק. כך כאשר מישהו נתקל בפעילות שאינה מסבה לו הנאה וסיפוק ידלקו לו נורות אדומות מפני השתתפות במעשה שייתכן מאוד שהוא ההיפך הגמור מההגדרה של משחק.

עניין נוסף הוא שמתי לב להגדרה של משחק הוא עניין התועלת, פעולה מהנאה ומספקת שאין בה תועלת לעתיד אלא מתמקדת בהווה בלבד יכולה לענות לקריטריון של משחק, פעולות המביאות תועלת לעתיד והן מהנות ומספקות יש הרבה, רוב הפעולות האלה יקראו אימון. במשחק הפעולה שמתבצעת צריכה להיות ללא תועלת עתיד, פעולה הגורמת לאושר באותם רגעים של הפעולה ולאחר מכן אך כתוצאה מתהליך ביצוע הפעולה ולא בזכות ההשלכות של אותה הפעולה או התוצאות שלה.

נושא נוסף שעולה לי בראש הוא  האם תחרות היא משחק. על פי המחשבה הראשונה שלי תחרות ספורט היא איננה עונה לקריטריון של משחק, שכן ישנם תכליות רבות לפעולות אלו, והרבה מאוד פעמים הם כלל לא גורמות להנאה או סיפוק אלא לתסכול. משחק צריך להיות פעולה, שלא משנה מה קורה בסוף הפעולה, החיוך וההנאה יישארו לתמיד.