"ארגון, שוק וקהילה- אסטרטגיות שינוי: מהי דרך הפעולה המיטבית לשינויים עמוקים בבית הספר?" זהו מאמרו של תומס ג' סרג'ובני העוסק בשאלה החשובה בכותרת המאמר, ומנסה להציג פתרון שונה, חשיבה ייחודית, בדרך של ראית בית הספר כחלק, כאבר מאורגניזם שלם, גוף גדול יותר, כך שעל מנת שיהיה אפשרי לחולל שינוי כללי, יש לחולל שינוי בבית הספר וכן להיפך.
אכן, לעניות דעתי אופן המחשבה, השקפתו של תומס ג' סרג'ובני הרואה את הבעיה הפרטית של בית הספר בראיה כללית יותר אכן מציגה נותן פרספקטיבה מעניינת שניתן באמצעותה לבחון מספר רב של אפשרויות לשיפור המצב במערכת החינוך, בבית הספר.
אחת הדוגמאות אותם אפשר להביא על מנת הבהיר את הנושא היא מתן אפשרות לצוות בית הספר ליצור קשרים טובים יותר, לגבש את צוות בית הספר, כך למעשה יוכלו העמיתים ללמוד זה מזה, להשתכלל זה מזה ובכך לשפר משמעותית את דרכי ההוראה שלהם, הגישה שלהם לתלמידים מסוימים ועוד.. ממש כשם שבחיים האמיתיים מחוץ לכותלי בית הספר יש לאנשים חברים ומכרים מהם הם לומדים ומשתכללים מידי יום.
לפי תומס, כל עוד מערכת החינוך מתנהלת בצורה המנותקת מהסביבה רמת החינוך בפועל של המערכת תהיה נמוכה מאוד. מערכת החינוך חייבת להוביל קו אחיד וברור לאורך כל הדרך את כל הקהילה, לא ייתכן שיהיו שני קולות, קול אחד שישמע בבית התלמיד וקול אחד שישמע בבית הספר, החינוך המעולה והאופטימאלי יגיע בזכות שילוב ואחידות בין החינוך בבית לבין החינוך בבית הספר.
אני מתחבר מאוד לשיטה זאת שכן, ברור לי מאוד כי במידה ובבית כולם יעודדו את הילדים להיות לא זהירים בכביש, ואבא ייתן חינוך גרוע של התנהגות בדרכים, ובבית הספר יחנכו למשמעת בנהיגה, ברור שהחינוך הביתי הוא שישפיע על נפש התלמיד בסופו של דבר, למעט אולי מקרי קיצון.
המצב האידיאלי בו קהילה נוהגת באחדות מלאה, ומערכת החינוך משפיעה היטב ניכר דווקא במקומות לא מתקדמים ומפותחים בהם כל הקהילה מאוחדת סביב דת אחת או תרבות מסוימת, בקהילות סגורות אלו מערכת החינוך משפיעה מאוד, למעשה האמירה שלהם ושל הבית היא אמירה משותפת, וכן פעמים רבות המלמדים הם עצמם אוחזים בתפקידי שררה בקהילה, תפקידי הנהגה.
