רציתי ללמוד עם הילדים בכיתה את חוקי הזהירות באינטרנט. הדיון התחיל סביב השוטר שעקב אחרי ילדה וגילה מתי היא לבד בבית ואז הזהיר את ההורים שהוא עומד לחשוף בפניה שהוא עקב אחריה. אנשים רבים מתחזים באינטרנט והילדים לא מודעים לכך. לפעמים גם הילדים לא כותבים פרטי זהות נכונים (למשל גיל בכניסה לפייסבוק מוגבל למינימום של גיל 13 ונכנסים ילדים קטנים יותר) אם פעם אדם שרצה להרע היה מחכה בסמטה חשוכה היום מספיק לו מחשב. מה מותר לכתוב ? מה אסור? כיצד לרכוש חברים חדשים באינטרנט ואיך לעלות על מתחזים? על כל אלו ניסינו לקיים דיון בכיתה.
האמת, שכדי להקיף את כל הנושאים צריך יותר משיעור אחד. באתר של משטרת ישראל מפורטות הסכנות הארובות לנו באינטרנט http://www.police.gov.il/mehozot/agafAHM/hativatHakirot/Documents/ib.pdf יש הבדלה בין סכנות הנגרמות למחשב כמו שליחת וירוסים, שימוש לרעה במאגרי מידע לבין פגיעה ממשית באנשים- שימוש בכרטיסי אשראי, הוצאת לשון הרע, פגיעה בפרטיות, הימורים ופדופיליה.
ללמד את הילדים אחריות!
אנחנו כמבוגרים האחראים על הילדים בהרבה משעות העירות שלהם חייבים לתת להם כלים להבחין בין טוב לרע באינטרנט. דווקא בגלל הזמינות והאפשרויות הבלתי מוגבלות. צריך להזכיר לילדים השכם והערב שאין באמת אנונימיות ברשת (יש כאלו שאפילו קוראים לבטל אותה. בפייסבוק למשל זו חלק מהמדיניות של החברה) כאשר ילד מדווח על מקומות שהוא נמצא לבד באופן קבוע הוא חשוף לכך שמישהו ינצל את המידע. המשטרה יכולה לעקוב ולעזור אבל האחריות הראשית היא של ההורים התלמידים , וגם שלנו המורים בכל דרך שנוכל להציל את הילדים שלנו מפגיעות ברשת. כמו כן חשוב שנלמד את התלמידים שאם הם יודעים על חבר שבסכנה יש עליהם חובת דיווח ושיתרגלו לפנות למבוגרים שיכולים לעזור להם. לעיתים קשר השתיקה מהווה סכנה.אסור שנשכח כי מאחורי המקלדת עומדים אנשים וילדים פגיעים (ופוגעים) .
אני ממש מקווה שהתלמידים יפנימו את המגבלות בשימוש באינטרנט וינצלו רק את החלקים הטובים כדי להעשיר את הידע שלהם. כמו כל כלי שאנחנו מספקים לילדים וניתן לנצל אותו בשני אופנים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה